<h1>שו"ת הרשב"א ח"א סימן מ"ו</h1>
<h2>דף סד:</h2>
שאלת בצים שנתבשלו בקליפיהן ונמצא דם באחת מהן מי אמרינן זורק את הדם ואוכל את השאר, או נשער בששים כיון דדם בצים אסור מדרבנן. ואם תמצא לומר בששים דוקא כשנתבשלו בקליפיהן אבל קלופות אוסרין בכל שהן. תשובה תניא בריש פרק דם שחיטה [כריתות כ' ע"ב] כל דם לא תאכלו [ויקרא ז'] שומע אני אף דם מהלכי שתים דם בצים דם חגבים דם דגים הכל בכלל תלמוד לומר לעוף ולבהמה מה עוף ובהמה מיוחדין שיש בהן טומאה קלה וטומאה חמורה ויש בהן איסור והיתר והן מין בשר וכו' אוציא דם בצים שאין מין בשר. אלא דרבנן אסרו כל דם משום מראית העין, ולפיכך אמרו נמצא עליה קורט דם זורק את הדם ואוכל את השאר כדתניא בפרק אלו טריפות [חולין ס"ד ע"ב]. ובדם מהלכי שתים נמי אמרו [כריתות כ"א ע"ב] דם שבין השנים מוצצו ואוכלו, לומר שהדם בעצמו אינו אסור כלל ואפילו מדרבנן, ושעל הככר גוררו ואוכלו כלומר משום מראית העין. וכן אמרו גם בדם דגים אמר רב דם דגים שכנסו אסור כלומר משום מראית העין, ודוקא בדלית ביה קשקשים דאיכא משום מראית העין הא היכא דאיכא קשקשים דליכא משום מראית העין שהקשקשים מוכיחין עליו שהוא דם דגים מותר אפילו לכתחלה, וכדתניא דם דגים וחגבים מותר אפילו לכתחלה ואוקימנא התם בדאית ביה קשקשים. מכאן אתה למד דדמים אלו אינן כשאר איסורין דרבנן לאסור תערובתו כלל אלא דוקא מכל שהוא בעינו ומשום מראית העין. ואלא מיהו בביצה דוקא בשלא נתרקמה אבל נתרקמה ואפילו התחילה להתרקם דמה אסור דאורייתא שאין זה דם בצים אלא דם בשר ולא הכשרנו דם בצים אלא משום שאין מין בשר. וזה הוא שמספק עלינו את הכל, לפי שאין אנו בקיאין בדבר משנמצא בה דם אם התחילה להתרקם והרי זה דם בשר ואף הביצה כלה אסורה כביצת השרץ דשדא תכלא בכולה וחייב עליה משום שרץ השורץ. וכשאנו מדקדקין על אותה סוגיא שבפרק אלו טריפות אין מוצאין ידינו להכריע אם כדברי הגאונים והרב אלפסי ז"ל שאין הכל תלוי אלא בין בחלבון לחלמון, דכל שבחלבון לעולם מותרת ואפילו נמצא על קשר שלה וכל שנמצא על חלמון אסורה ואפילו לא נמצא על הקשר, או כדברי רש"י ז"ל שתולה הענין כלו בין נמצא בקשר לנמצא חוץ לקשר, ומפני שההלכה סובלת כשניהם ואין בידינו ראיה מכרעת כאחד מהם אנו תופסין להחמיר ולא נתיר אלא כשנמצא על חלבון ושלא בקשר דבכי הא לכולי עלמא ביצה מותרת אלא שזורק את הדם ואוכל את השאר. ודע כי אין הפרש בין קלופה לשאין קלופה אלא בביצה אסורה שנתבשלה עם המותרת, דבשאינה קלופה אינה אוסרת כלל דמיא דביעי בעלמא הוא וכדאיתא בפרק גיד הנשה [חולין צ"ז ע"ב], ובקלופה אוסרת כשאר האיסורין וכדגרסינן בירושלמי דמסכת תרומות בפרק בצל [פ"י ה"ו] געולי בצים מותרות אמר רבי זירא הא דאיתמר מותרות הוא בששלקן בקליפיהן אבל קלופות עם שאינן קלופות צריכות שיעור (אחד) [אחר], אלמא כל שהאסורה קלופה אוסרת את המותרות ואף על פי שאין המותרות קלופות שאין הקליפה מעכבת מלבלוע. והני מילי בביצה אסורה אבל בביצת אפרוח אינו מיא דביעי אלא פליטת שרץ כדאיתא בפרק גיד הנשה [חולין צ"ח ע"א], והילכך אפילו בקליפתה אוסרת את השאר וצריך ששים ואחת. והיא כדאיתא התם בפרק גיד הנשה [שם]. ומיהו בששים ואחת של היתר די ולמה תאסר בכל שהוא, שאם תאמר משום בריה ליתה מכמה טעמים, חדא שהרי אתה מכירה ואין אתה מבטל אלא פליטתה והפליטה אינה בריה, ועוד דביצה עצמה אינה בריה כדאיתא במסכת מכות פרק אלו הן הלוקין [י"ז ע"א] (ואמרי) [דאמרי] התם (בריה) [ברית] נשמה חשיבה ולא בטלה אבל ביצה כחטה אחת כבריתא דמיא ובטלה היא.
